ילדים ומבוגרים בעלי תסמונת אספרגר, מהווים השראה למספר ספרים מעניינים כגון: "ההשערה של מיסטר אספרגר" מאת עמי דביר, על ילד מיוחד הגדל בקיבוץ; הספר: "המקרה של הכלב בשעת חצות" של מארק האדון, על הילד כריסטופר בון, המנסה לפתור פרשיית רצח של כלב, וגם הספר: "פרוייקט רוזי" של גרהם סימסיון. על האחרון אני רוצה לספר לכם.
הגיבור-המספר, דון טילמן, הוא פרופסור מבריק לגנטיקה, גבר חכם ונאה, מומחה לאייקידו וקאראטה, שיש לו יכולות מנטליות פנומנליות, זיכרון מדהים, וכושר אנליטי מצויין. אבל הוא מוגבל ביותר בהשתלבות בחברה, הבעת רגשות, וקריאת קודים חברתיים כגון שפת הגוף, הבעות פנים וכדומה. הוא יותר מכוון להבין פיסית את סביבתו, מאשר רגשית. יתרונותיו וחסרונותיו אלה, מאפיינים את אלה המוגדרים כבעלי תסמונת אספרגר.
היכולת שלו להסתדר ביום-יום מתבטאת בעיקר בלוח זמנים מתוזמן על הדקה. כשהוא בדרכו להרצאה שלו, לדוגמא, הוא מתכנן כך את זמנו: "ההרצאה נקבעה ל-19:00 בבית ספר שכונתי. הערכתי את זמן הרכיבה לשם באופניים בשתים-עשרה דקות והקציתי שלוש דקות להעלאת המחשב שלי ולחיבורו למקרן. היגעתי כמתוכנן ב-18:57..."
בהתאם לתפיסתו וניסיונו להשתלב בחברה, הוא מעוניין להתחתן. אולם הוא לא מצליח להגיע לפגישה שנייה אם אף אחת. לכן, בדרכו הרציונלית, הוא מחבר שאלון "מדעי" המיועד למועמדות ל"תפקיד". "פרוייקט הרעייה" יוצא לדרכו, ויש בידו שאלונים ממולאים, אולם אז הוא פוגש ברוזי, שאינה מתאימה לו כלל, על-פי הנוסחאות הנוקשות שהציב בשאלון. היא מאחרת כרונית, מה שמאיים על הדייקנות שלו, היא נוטה לצמחונות, מה שהוא מרגיש כהגבלה עבורו ועוד תכונות שאינן עולות בקנה אחד עם ציפיותיו.
אבל דווקא בגלל שאינו רואה בה רעיה פוטנציאלית, הוא מתחיל להרגיש נוח לשוחח איתה. רוזי משנה את סדר הזמנים שלו בחן ובתושייה. לדוגמא, כשהוא טוען שאינו יכול לבשל לארוחת הערב, שכן כבר מאוחר, היא שואלת: "לו היית עובד על פי הלו"ז הרגיל שלך, מה היתה השעה כעת?" הוא עונה: "18:38." ואז היא מוצאת פיתרון: "השעון על התנור הראה 21:09. רוזי איתרה את לחצני הגדרת השעון והחלה לתקן את הזמן. הבנתי מה היא עושה. פתרון מושלם. לאחר שסיימה, השעון הראה 18:38. אין צורך בחישוב מחדש. בירכתי אותה על חשיבתה. "יצרת אזור זמן חדש. ארוחת הערב תהיה מוכנה ב-20:55 – על פי שעון רוזי".
במקרה אחר, שבו הם טסים יחד מאוסטרליה לניו-יורק, במטרה לאתר את אביה של רוזי, היא שוב משבשת את תוכניותיו הסדורות. הוא מציין: "תוך פחות מרבע שעה כל לוח הזמנים שלי נפרע, נופץ, הוכרז כמיותר. רוזי תפסה פיקוד..." ואז היא משכנעת אותו לספר לה על חייו: "תתחיל בילדות שלך, אמרה רוזי. כל מה שהיא היתה צריכה כדי להשלים את אווירת החקירה היה להדליק את המנורה שמעל למושב שלי. הייתי אסיר, לכן נשאתי ונתתי – ובניתי תוכניות בריחה... באמתלה של ביקור בשירותים, ביקשתי ממנהל השירות להביא את הארוחה שלנו מהר ככל האפשר."
דרכו לבטא את עצמו, יש בה הומור, שאנו מרגישים בו, מבלי שהוא עצמו מודע לכך. וכפי שאתם יכולים להיווכח, קל מאד לחבב את דון האינטלקט, ואת דון המתמודד. לא כמישהו שצריך לרחם עליו, אלא בהערכה למי שמתמודד עם הקשיים יפה מאד ובאלתורים מתבקשים, היוצרים מצבים מצחיקים ונסלחים כאחד. יכולת הלמידה שלו, והזיכרון המדהים מצילים אותו פעמים רבות, אבל לא תמיד הם הפיתרון הנכון, דוגמת אותה סיטואציה שבה הוא היה אמור לצאת לנשף עם אישה שענתה על כל דרישותיו ב"שאלון הרעיה", והיא רקדנית מקצועית. מכיוון שאינו יודע לרקוד, וכדי לעמוד בציפיותיה, הוא מתאמן במשך 10 ימים עם שלד... התוצאה – בהתאם...!!!
בואה של רוזי לחייו, משנה את התפיסה שלו לגבי עצמו – גם לגבי "שאלון הרעיה" וגם לגבי יכולתו לחוש רגשות. הנה הדרך שבה רואה דון את עניין הרגשות: "מרגיש! מרגיש, מרגיש, מרגיש! הרגשות שיבשו את תחושת הרווחה שלי...בכל ימי חיי ספגתי ביקורת על היעדר רגשות ניכר לעין, כאילו זה היה איזה חיסרון מוחלט. תקשורת עם פסיכיאטרים ועם פסיכולוגים... מתחילה מהנחת היסוד שאני צריך להיות יותר "מחובר" לרגשותי. כוונתם האמיתית היא שעלי להיכנע לרגשות. אני שמח לחלוטין לגלות, לזהות ולנתח רגשות. זאת יכולת מועילה, ואני אשמח להשתפר בה. מדי פעם רגש יכול לגרום הנאה – כמו הכרת התודה שחשתי כלפי אחותי שהייתה מבקרת אצלי אפילו בזמנים קשים, או תחושת הנינוחות הפרימיטיבית אחרי כוס יין – אבל עלינו להיות ערניים, כדי שהרגשות לא ישברו אותנו."
דון מתייחס לפתרון נושא הרגשות, כמו לכל נושא שהוא מנסה לפתור. בדרך שכלתנית. אבל כמו שכולנו יודעים הרגשות לא ממש מושפעים ממה שהשכל חושב, או אומר, או רוצה, ולכן בסופו של דבר, הוא לומד לקבל את מה שהוא מרגיש ו"זורם" עם המסקנות.
אפשר למצוא בספרייה גם ספרות מקצועית בתחום, וגם כמובן מאמרים. אבל הספר "פרוייקט רוזי", הוא ספר קריאה, כשלעצמו, המתאים לכל מי שאוהב לקרוא - מקסים, מחוייך ומעודד. מומלץ.
קריאה נעימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה