מרדף מלכותי מאת דב גונן

כתבה: ד"ר רותי קלמן

הספר "מרדף מלכותי" הוא רומן מסע הרפתקני בשבדיה של זוג ישראלים, אור ויעל. אור ניחן בכוחות על-טבעיים, למרות שאין שום סימן חיצוני לכך, הוא עצמו אינו מרגיש מיוחד, וגם אין הוא יכול לזַמֵּן את התחושות העל-טבעיות. אבל מסתבר לו, שבחלומותיו יש מן הראייה לעתיד, ולעיתים, במקום מסוים, הוא נתקף בתחושות לא מוסברות, שהוא חוֺוֶה אירועים שקרו בעבר הרחוק.
אור מגיע עם יעל לשטוקהולם, בה הוא אמור להשתתף בוועידה לשמירת איכות הסביבה. אבל כשהם מתמקמים במלון, כמה ימים לפני הכנס, מתחיל אור לחלום חלום מוזר, שבו הוא מרחף כנשר מעל עיר גדולה, ובמצולות האגם הוא רואה ספינה גדולה. דמות של גבר לבוש סחבות מגיחה מבין צללי הספינה "הדמות פתחה את פיה כאילו ניסתה לומר לי דבר מה, אך קולה לא נשמע. לפתע שלחה יד גרומה אל מעל פני המים. היד אחזה בכתר מלוכה עשוי זהב, והניפה אותו לעברי... הושטתי את ידי מתוך כוונה לקחתו, אך כוח חזק ונסתר בלם את תנועתי ומנע ממני לגעת בכתר... חשתי כיצד אני מאבד שליטה ונשאב לתוך האפלה... הקצתי משנתי בבהלה" (ע' 15).
כשהם יוצאים לטייל בסביבת המלון, הם נכנסים למוזיאון "ואסה", שם הם לומדים שארבע מאות שנה קודם לכן, טבעה בסביבה ספינת הקרב "ואסה", שנבנתה על-ידי המלך גוסטאבוס אדולפוס לזכרו של המלך הקודם גוסטאב ואסה. כדי להאדיר את שמו, מכריח המלך אדולפוס את מהנדסי הספינה לבנות מערך תותחים כפול, שלא היה עומד בשום תקן בטיחותי. לאחר מטח הכבוד, עם השקת הספינה, הוכרעה הספינה לצד אחד וטבעה תוך דקות ספורות, לנוכח מבטם ההמום של האורחים הרבים ששהו על החוף. הספינה הכילה את האוצר המלכותי, אך הכתר נמשה בזמנו על-ידי קפטן הספינה, האנסן, שמצא מפלט בכנסייה, מחשש שהמלך יאשים אותו בטביעת הספינה. לאחר מותם של האנסן, וראש המסדר לוסיוס ה-12,  שהעניק לו מקלט, התברר שהכתר הוחבא במקום לא ידוע.
אור מבין, שאולי יש קשר בין החלום שלו לבין הכתר של הספינה "ואסה". הם חוברים לראש המסדר הנוכחי, לוסיוס, וליהודי מומר בשם יאקוב, וביחד, בעזרת מחקר שהם עורכים, ובסיוע כוחותיו המיוחדים של אור הם מחפשים את הכתר.
לא מעט סכנות עומדות בדרכם, ובעיקר ארגוני טרור. אך כוחותיו המיסטיים של אור, ועזרתה של הזאבה הלבנה, מצילים אותם, וגם את הקהל הרב שמסביבם מסכנות רבות. במסע הזה יבין אור גם את ייעודו.
במהלך הרומן, אנו מתוודעים לשבדיה. להיסטוריה ולגיאוגרפיה שלה, לדברים שבהם היא מיוחדת, כמו טקס הענקת פרסי הנובל המתקיים מדי שנה בשטוקהולם, המלך הנוכחי קארל גוסטב ה-16, והספינה "ואסה", שאכן טבעה ביום השקתה בשנת 1628.

הבתולה בכחול מאת טרייסי שבלייה

כתבה: ד"ר רותי קלמן

למרות שסיימתי את הספר 'הבתולה בכחול', המשכתי לאחוז בו, מדפדפת הלוך חזור, כאילו למצוא עוד מלים שאולי עוד לא קראתי. נגמר לי מהר מדי, אני אומרת לעצמי. נגמר לי מהר. אולי אתחיל שוב...
עוד זמן מה הוספתי לשחזר בראשי את מעשי כל הנשים שבספר, המשתרגות זו בזו, וחוזרות זו על מעשיה של זו. מנסה לרדת למשמעות שבין איזבל, סוזן ומארי מהמאה ה-16 לבין אֵלָה, סוזן ואליזבת של המאה ה-20, כשחוט השני העובר בין המאה ההיא למאה הזו, הוא השתייכותן למשפחת טורנייה, שיערן האדום של הנשים, הצבע הכחול המקיף אותן, החיים הנרקמים בתוכן, החלומות, ומאבקיהן לחיות כרצונן. לבנות המאה ה-16 לא היה קל לשרוד, והן מעבירות בדרך מטאפיזית את קיומן לבנות המאה ה-20, קרובותיהן, החשות אותן, מבלי דעת, בחלומותיהן החוזרים ונשנים, ובפרטים המתגלים אט אט, המאפשרים להן, לא רק לסגור מעגלים לא סגורים, ולאפשר מנוחה נכונה לבנות משפחתן, אלא אף לסגור מעגלים בחייהן הן, ולהתחיל מחדש בדרך טובה יותר.
כמו ברשת של חוטים (כחולים, אדומים וצהובים) טוותה טרייסי שבלייה את דמויותיהם של גיבורי ספרה זה, הראשון, המדהים. היא עוד תמשיך ותטווה חלומות מצויירים וצבועים בצבעי הזמן גם בספרים יפיפיים נוספים שלה, ששניים מהם כבר קראתי ואהבתי מאד 'נערה עם עגיל פנינה' ו'הגבירה והחד-קרן'.
הספר נכתב בגוף ראשון דרך תודעתה של אֵלָה טרנר, הנשואה זה שנתיים לריק, אדריכל במקצועו. הם מגיעים מאמריקה לצרפת, בעקבות עבודתו של ריק. אֵלָה, בעלת השיער האדום והמבטא האמריקני, אינה מצליחה להשתלב בין הצרפתים, בעיירה שבה הם מתגוררים. למרות הצרפתית שלה וניסיונותיה להיות נחמדה אליהם – היא מרגישה מוחרמת. הרצון שלה להתחבר למקום ולאנשים, מביא אותה להתחיל לחקור את המוצא הצרפתי של משפחתה. 'טרנר', היא מבינה, הוא סירוס שם המשפחה 'טורנייה'. החלום החוזר שלה, יוביל אותה לאיזבל דה מולן, שנישאה, בעל-כורחה, לאטיין טורנייה, כיוון שהרתה לו – אבל מוחרמת בשל שיערה האדום, ולכן נקראת בלעג "לָה רוּס", כצבע שיערה של הבתולה, שהייתה מוקצית על-ידי הקלוויניסטים. הם השמידו את פסלי הבתולה, וראו באיזבל שטן.
הקשרים בין המאות: הספרן שעוזר לאֵלָה בהווה לחקור בעניין משפחתה נקרא ז'אן-פול. הרועה שמלווה מרחוק את חייה של איזבל, מהעבר הרחוק, נקרא פול. אליזבת מולינייה מזכירה בשמה את איזבל דה-מולן. טעם המתכת שבפיה של אֵלָה בהווה, מזכיר את המלים המתכתיות של מארי, בתה של איזבל. כמו איזבל, גם אֵלָה נקראת "לָה רוּס" על-ידי מסיה ז'ורדן. המעידה של אליזבת מזכירה את המעידה של מארי. אֵלָה וסוזן חולמות אותו חלום – על כחול ומחנק. איזבל חולמת על אישה, והציטוטים מהתנ"ך חוזרים במדוייק, ומביאים לכדי שיא את האיחוד שביניהן.

בעלת הבית מאת נעה ידלין

כתבה: ד"ר רותי קלמן

הספר "בעלת הבית" של נעה ידלין, מתחיל בסיטואציה משפחתית שבה כל הנפשות הפועלות יושבות יחד בנחת בביתם של ההורים אלישבע ובן-עמי פוגל, במפגש שנראה אידילי, מפטפטות, ומנסות לפענח חידה.
זווית הראייה בספר היא של ד"ר אסא פוגל, בנם הבכור של בן-עמי ואלישבע. בהתכנסות המשפחתית, לרגל יום ההולדת הארבעים וארבעה של אחותו, אביטל. נוכחים גם, בעלה של אביטל, אביבה הסבתא, חריפת השכל וחדת הלשון, שהיא אמה בת התשעים ושלוש של אלישבע, ואחיו אמוץ עם אשתו ובנו התינוק.
את החידה שואלת אביטל, אבל אסא לא אוהב חידות, למרות שחייו שלו עדיין לא פתורים, וכעת יתעמת עימם. הוא איש מחקר, שנחל כישלון בלהתקבל לאוניברסיטאות נחשבות יותר ונחשבות פחות. כשהוא מלמד קורס, הוא לא מצליח לעניין את הסטודנטים, למרות הנושא המעניין שבו הוא מתמחה, העוסק בסדנאות רוחניות של העידן החדש (הניו אייג'). הוא פרוד מאשתו, רשמית, אבל לא לגמרי נפשית, והוא רואה את אלונה, בתם, רק בימי המשמורת.
כל אלה מעמידים את אסא בצל אמו, והוא מרגיש כילד לא מוצלח לידה, שכן היא הרוח החיה במשפחה. היא הגלגל שמניע את כולם, פרופ' נחשבת בתחום של היסטוריה של עם ישראל, חברה בהנהלת אגודת הידידים של בית החולים סורוקה, באספה הכללית של הנהלת התזמורת הפילהרמונית ובוועד המנהל של מוזיאון ישראל, ויד ימינו של מנכ"ל מרכז הירש לשלום בר-קיימא.
אבל איש לא מכין את אסא, או את יתר בני משפחתו לחידה שתלווה אותם בעתיד הקרוב. חקירה משטרתית נפתחת נגד מנכ"ל מרכז הירש, על זיופים בתואר, ואי-סדרים במקום. אך בסופו של דבר מופנית האצבע המאשימה אל אלישבע, אמו של אסא. המשטרה מחרימה את כל מחשבי הבית. היא יושבת במעצר, והעיתונים מתחילים להתמלא בכתבות צבע גדולות המאשימות את אלישבע שלקחה לכיסה שלושה וחצי מיליון שקל, מחטטות בחייה ללא רחמים, וחוקרות בעלוּת הבתים שברשותה, כולל הבית שבו גר אסא. השמיים נופלים על המשפחה, שאינה יודעת איך להתמודד עם המצב.
אלישבע ובן-עמי מסתגרים בביתם, לא עונים לטלפונים, גם לא לילדיהם. הילדים בינם לבין עצמם, מנסים להבין, להתמודד, לעזור, לדבר ביניהם.
לכאורה, הגרעין המשפחתי נשמר, אבל הנאמנות לאם, והאמונה בצדקתה, מתחילים להיסדק. אסא, נע ונד בתחושותיו. מצוקתה של האם הכל-יכולה, והמחשבה, שאולי היא פחות מושלמת ממה שחשב, גורמים לו מצד אחד לבלבול זהות כבנה, כמי שאמור להכירה יותר מכולם, אבל גם להעצמה, כשהוא מגלה שהיא אינה מושלמת.
במקרה, הוא נתקל בעבודת הדוקטורט שלה בספרייה. הוא קורא את עבודתה כחוקר, ולא כבנה של אמו. מסקנותיו, ביחד עם הדברים שבהם הוא נזכר, עוזרים לו לבנות את עצמו, ולהכיר צדדים חדשים באמו.